סוטרות 27-30.4 הן קובץ סוטרות שעניינן תהליך הפסקת הפעילות הנפשית ובו בעת סילוק גורמי המכאוב.
הדיון בהפסקת הפעילות אינו חדש כמובן והוא מוטיב מתמשך לאורך הטקסט כולו, עם זאת כאן מדובר בתיאור ממשי קונקרטי. הסוטרות מטפלות בתהליכים הנפשיים שמלווים את הפסקת הפעילות.
הטקסט רווי במושגים מורכבים וקשים להבנה שהדעות והפרשנויות לגבי משמעותן הן רבות מושגים כמו דהרמה, קאווליה, סמסקרות, קלשות, קרמה, ויווקה, המצויים כאן בצפיפות רבה, ומכאן הקושי האמיתי להבין מה למעשה מתרחש בפועל.
לאן מובילה הדרך? עד כמה אובד העולם הקיים ומה מתקבל בתמורה?
אחת הסוגיות המרכזיות במסורת או בדרך היוגה בכל שלבי התירגול היא שאלת האושר לעומת הפסקת הכאב. בפרט השאלה עולה בשלבים הסופיים של הדרך. לאן זו מובילה?
האם מדובר באושר גדול או האם האושר טמון ומתמצה בעצם סילוק המכאובים בלבד? זו שאלה מרכזית הצובעת את דרך היוגה באופנים שונים בהתאם לפרשנות המתקבלת.
סוטרא 27.4
סוטרה 27 מתקשרת עם הסוטרה הקודמת לה 26.4.
תהליך הגילוי, החשיפה וההכרה מביא את התודעה לקראת אותה עצמאות מיוחלת.
אולם האם סמהאדי \ קיוואליה הם מצבים סטאטיים פרמננטיים אי-רברסיביליים? האם ההגעה למצב תודעה המשתקף כסמאדי הוא סוף פסוק ולא נתון לאפשרות נסיגה?
סוטרה 27.4 (בהמשך לאחרות בסוף פרק הסמאדי-פאדא המדרג את סוגי הסמאדי על רצף מתפתח ומתבהר) מבהירה שגם במצב בו נוצר מעבר "לגדה השנייה" אין בכך לחייב, בשלב ראשוני לכל הפחות, כי לא יתכנו נסיגות. אומרת הסוטרה:
"בהפסקות\מרווחים עשויים לצוף ולעלות מושגים\תכנים, מקורם של אלו בעבר ומצוי "ברישומי העבר" סאמקארות נוכחות"
במילים אחרות סמהאדי הוא הדרגתי (כל הסוטרות שבסיום פרק הסמאדי פאדא מטפלות במיני סמהאדי שונים שכולם כוללים אובייקט, יש בהם תוכן אין בהם אפס, רק סוטרה 51.1 מתייחסת למצב מופלג בו מתקיים סמהאדי ללא אובייקט. (ניר-ביג'ה-סמאדי). סמהאדי שבו אין תלות או קישור לגורם חיצוני כלשהו: מילה\חוויה זיכרון \אננדה\אסמיטה.
לכן אומרת הסוטרה 27.4 במרווחים ישנן "נפילות".
במרווחים, בדיוק בגלל שהם מרווחים עשויות סאמקארות חבויות שהגיע יומן להחשף לעשות כן. במצבים כאלו מצויה דווקא תועלת בטווח הארוך, בכך שעצם הופעתן בתנאים מיטיבים תגרום ל"שריפתן" השלמה ולהירדמותן המלאה.
ה"נפילות" משקפות קושי חוזר ונשנה, להבחין בין פורושה לצ'יטה ובפרט בין פורושה לגונה הסאטווית. מחשבות הסבות על האני (האישי) כגון "אני הוא...." וכדומה " אני זקוק ל\אוהב את\ נהנה מ" חוזרות ועולות במצבים שונים בעיקר במצבים "מאתגרים"
הנושא מחזיר אותנו שוב לשאלה באיזה מצב תודעתי נמצא מי שחווה סמהאדי (סאמביג'ה סמאדי) ? האם מדובר בוויתור (רצוי) על "העולם" האם מדובר על היפוך יוצרות מוחלט בו הרצוי הקודם כלל אינו רלוונטי עוד?
סוטרא 28.4
אופן הסרתם של אלו נעשה באותו אופן כמו סילוקם של גורמי הכאב (קלשות) וכפי שהוסבר קודם.
המשך הטיעון יוצר קישור לאפשרות הפסקת הקלשות (גורמי המכאוב) (אווידיא\רגהה\דוושה\אסמיטה\אבהיניוושה).
אותן סמקרות עיקשות ועמוקות שעומדות בדרכו של המתרגל להשגת הוויוקה חדלות (לבסוף) כפי שחדלים גורמי המכאוב. ההיפטרות מהן נעשית כפי שנעשתה ההיפטרות מהקלשות, כך טוענת הסוטרה.
למה מתכוון פטנג'לי כאשר הוא מספק אותם כלים לטיפול גם בחוסר הבנה (קלשות) וגם בסמקארות חבויות? האם עלייתן של אלו הן נפילות חוזרות לקלשות?
חשוב להבין: הסאמקארות הן למעשה רישומי עבר.
וחשוב לזכור כי סאמקרות הן חלק מגלגל הקארמה, הקארמה כפי שפטנג'לי בוחן אותה היא מורכבת ביותר, כלומר עשויות שתהיינה סאמקרות עתיקות יומין שאינן קשורות לדבר שיוכל המתרגל להבין או לקשור אליהן.
לכן כאשר סאמקארה עולה יתכן והופעתה ובירורה יהיו הרבה פחות מובנות ונגישות בהשוואה לקלשה שהיא מצב קיומי וההפעלה שלו (אלה אם גם היא נעשית דרך סאמקארה עתיקת יומין) ישירה ומובנת יותר לרוב. או לכל הפחות גורם ההפעלה שלה חשוף ונגיש יותר להבנה.
סוטרא 29.4
סוטרא 29.4 מביאה מונחים חדשים.
1. מאפיינת מצב מנטלי ייחודי המכונה akusidasya. Akusida משמעותו לחלוטין חסר רווח או לחלוטין חסר תועלת.
2. היא מביאה מונח חדש ועמום במידת מה - dharma megha. "ענן הדהארמה". זהו סוג נוסף או היבט אחר על סמהאדי. הנקרא "ענן הדהארמה".
נראה שפטנג'לי מכוון כאן לסמהאדי מסוג "גבוה מאוד". (שוב, ביוגה סוטרה ישנה הבחנה בין "רמות" סמהאדי. רמות של זהות עם...., חלקן עם אובייקט וחלקן ללא ובתוך הסוג הראשון ישנה חלוקה לסוג האובייקט אליו "מתכוון" המתרגל).
מהו ענן הדהארמה אם כך?
טוענת הסוטרה (עיבוד חופשי שלי) :
1. מי שנעשה אדיש \חסר-עניין Akusidasya תמיד, אפילו api במצב של תבונה מדיטטיבית prasankhyAne
2. אזי כתוצאה מהבחנה הכרתית viveka khyAteh (או אולי באמצעות הבחנה הכרתית....)
3. הוא מגיע למצב של "ענן הדהארמה" סמהאדי של ענן הדהרמה. Dharma-megha samAdhi
אם כן פטנג'לי מתייחס כאן למהלך מסיים.
הדרישה מהמתרגל כאן היא להתבססות כזו שבה מתגלה חוסר עניין בהשלכות, במאפיינים, בתוצריהם, וביתרונותיהם של כוחות ואיכויות המושגים כתוצאה מ"הישיבה המדיטטיבית". במובן זה כל אלו לא אמורים כבר לעניין את המתרגל.
עבורנו -בתוך המרחב התרבותי הנוכחי, חוסר עניין הוא בדרך כלל סממן שלילי, אולי אפילו מקושר לאפתיות, דכאון, עצב, וכדומה. מדובר בגונה תמסית ללא ספק.
אולם האדישות וחוסר העניין במצב של תובנה – אליבא דה פטנג'לי – מייצג רמה תודעתית עליונה ולא כשל אלא שאיפה.
מצב בו האני מאבד ממעמדו המרכזי והמכונן "מציאות" ברמה כזו שהוא כבר אינו שותף, אין בו גילויי עניין. זאת מהמקום שבו אין "אני מתעניין" אין בו עוד צורך, לא בו ולא בעניין או בפעילות, תוצר העניין והמשיכה שלו.
לפיכך, אלו שהם ללא עניין (בעולם הנגלה), זאת במצב של תובנה מדיטטיבית, אלו זוכים לויווקה קיאהטי כלומר לבהירות הכרתית. כתוצאה מבהירות זו נפתח הפתח לאותו מצב סמהאדי ייחודי הקרוי סמהאדי של ענן הדהארמה.
הסוטרה מדגישה (בניגוד לתיאור הדברים במרביתן של הסוטרות הקודמות) ומניחה כאן "מוחלטות וקביעות" כלומר אין דרך חזרה או סכנה לחזרה אחורנית כפי שהונח שישנה בסוטרה 27.4 - אנחנו כבר לא שם, קרי באותן הפסקות ומצבי נסיגה אפשריים בין לבין.
ובכל זאת מהו ענן הדהרמה? הנטייה היא לראות זאת כרמה הגבוהה ביותר של וויוקה (בהירות). מסתמן כאן, שוב, שגם הבהירות היא הדרגתית הן במידתיות והן ברצף. כאשר המודט מאבד עניין גם בתועלת הצומחת מעצם התהליך המדיטטיבי, אזי מתפנה מקום חדש, גבוה יותר, של בהירות שלמה, הוא אותה בהירות המגולמת בענן הדהרמה.
באיזה מובן חל איבוד עניין כאן? וקאספאטי מיסרה (אחד מפרשני הסוטרה הבולטים), מבין את ענן היוגה, כמצב תובנתי גבוה, הזהה או לכל הפחות כולל בו ויאראגריה , כלומר חוסר עניין בכל מה שקשור לפעילות הגונות בכלל.
לעומתו ויג'ננהבהיקשו (פרשן מקביל אחר) מפרש זאת כג'יווה מוקטי כלומר המשוחרר בעודו כאן מגולם בגוף. הג'יווה מוקטי לדעתו הוא בדיוק מי שאיבד עניין בכל מה שסביבו ובמובן זה הוא "משוחרר" אך עדין נמצא מגולם כגוף כלשהו פה וכעת.
ישנם מיני ניסיונות להבין למה הכוונה ב"ענן" meghah. אף אחד מהם לטעמי לא נראה כמוסיף עומק, משמעות או רלוונטית להבהרת אופי המצב התודעתי אליו היא מתייחסת לכאורה. אני בוחר לעשות שימוש דווקא במשמעות העכשווית של ענן כ cloud -אחסון- בענן ולו רק באופן אלגורי.
דהרמה סגורה ומוגנת ללא אפשרות לחזרה או הפרעה מקומית. מאוחסנת ומאובטחת ב"שרת" מרוחק אך נגיש.
לאחר כל הרגרסיות, כאן מגיעה נקודת אל חזור, הדהרמה "הועלתה אוחסנה וגובתה" וניתן כעת "לסמוך על המצב" בו הקלשות והקרמה חדלו ממש בצורה לא רוורסבילית.
סוטרה 30.4
מכאן מגיעה הפסקתם של המכאובים (קלשות) והקארמה.
סוטרה זו מסכמת את התהליך עד כה.
Comments