על דרך האמת - סאטייה - על האמת הפנימית שלנו...

1.  האם אנחנו דוברי אמת? אין הכוונה שלי כאן לאמת מהסוג ה"קשה" כלומר מה נכון או לא נכון באופן מובהק ומוחלט לגבי עובדה כזו או אחרת בעולם. לא זו הכוונה. הכוונה היא לאמת הפנימית שלנו.

2.  היוגה סוטרא של פטנג'לי - ולמי שלא מכיר זהו החיבור הנחשב כמאגד או כקנוני למסורת היוגה (עם כי ישנם כתבים רבים חשובים אחרים) - מתייחסת לחמישה עקרונות שלאורם על היוגי לשאוף לנהוג. על פיהם הוא מתבקש לנהוג או להתכוון בחייו והם מהווים - כמכלול של חמישה - את אחד מהאמצעים להתקרבות שלנו כמתרגלים למצב היוגה, להשגת המצב הקרוי יוגה. שני העקרונות הראשונים מבין החמישה הם:

א. אי פגיעה – (בסנסקריט מכונה א-הימסה).

ב. אמירת או נקיטת האמת  -(סאטייה Satya).

3.  לא קשה לנו להבחין, שלעתים קרובות, שני העקרונות הללו עשויים לסתור ולהתנגש זה עם זה. לעתים האמת שלנו, האותנטיות שלנו, עשויה להתנגש עם זו של האחרים ולכן עמידה בה, התנהלות על פיה עשויה – ביודעין או לעתים קרובות שלא ביודעין – להוות פגיעה באחר או בסביבה. כיצד אם כן, ניתן ליישב את אי-הפגיעה עם נקיטת קו האמת הפנימית שלנו?  זו אחת הסוגיות המרכזיות במסורת היוגה  ובכלל.

4.  המונח סאטייה אמת– ביוגה סוטרא – איננו מבטא - כך נראה - את המושג "אל תשקר". המונח סאטייה מתייחס לבקשה הברורה: "לומר, ללכת, להיות בכוונת אמת בקו אותנטי וברור עם האמיתות הפנימיות שלך" במילים אחרות לבטא באמת ובתמים את האמת הפנימית שלנו.

5.  עם זאת בכדי שלא ייווצר קונפליקט בין אי פגיעה (העיקרון הראשון) לדרך האמת אנחנו נדרשים לשים לב לאופן שבו אנו מבטאים או מביעים את אותה האמת. האם ניתן לבטא את האמת או לנהוג על פייה, ללא פגיעה או לכל הפחות בצמצום לכלל מינימום של פגיעה גם כאשר לכאורה צפויה כזו? האם ניתן לעשות זאת בשפה לא אלימה לא בהתנגשות כלשהי? לדוגמה ללא הטלת אחריות על הצד השני ובכל זאת להביע את האמת המלאה והשלמה שלנו וזאת בנעימות. במילים אחרות, לא לפגוע באחר כתוצאה מההליכה בדרך האמת הפנימית ומבלי -מאידך - לפגוע בעצמנו בשל אי הבעת האמת המלאה שבליבנו.

6.  אחד הכלים החביבים עלי – עם כי להודות באמת - הלא פשוטים ומאתגרים ביותר למימוש יומיומי, קרוי "תקשורת לא אלימה" באנגלית Non Violent Communication. תקשורת לא אלימה ממירה התייחסות לקונפליקט ולתקשור שלו, מנקודת מבט של הבעת אשמה והטלת אחריות על האחר לביטוי צרכים ותחושות שלי - והבעתם כאמת הפנימית שלי. במילים אחרות כוונתה לנתק את הקשר הסיבתי והמתפעל – לכאורה – שבין מעשה האחר לבין מצב לא נעים עכשווי שלי שלכאורה נגרם מהראשון.

7.  כאשר אנחנו קושרים את הסאטייה לתקשורת לא אלימה אנחנו למעשה מסיטים את הדגש מ " האמת היא שמישהו עשה מעשה שפגע בי " ל " אמת שמצבי כרגע הוא כזה וכזה כי צורך מסוים שלי חסר או איננו מלא". במילים שונות, אנחנו מנתקים את המתקפה על האחר\ת, את הטענה נגדו וכלפיו וממירים אותה בניסיון ליצור אמפטייה והבנה ממשית אצלו, של מצבינו לנוכח התנהגות או התנהלות כלשהי שלה\ו.

8.  בתקשורת לא אלימה - מלבד הדגש על יכולת להביע אמת פנימית ללא פגיעה - קיים היבט משמעותי נוסף הנוגע לסאטייה. הייבט זה מתייחס לכך שכל משפט המתחיל בביטוי "אתה משהו..." איננו יכול להיחשב כאמיתי וזו מהסיבה הפשוטה שלמעשה אין לנו כל דרך אמיתית לדעת מה חושב האחר או למה מתכוון האחר במעשיו או באמירתו. ניתן להאשים אותו רק מתוך הסיפור שאנחנו בנינו בראשינו לגבי הכוונה או לגבי מידת האחריות שאנחנו מטילים עליו מסיבה זו או אחרת. בכל מקרה ובכל מצב - לא נוכל לייחס לחיווי כזה את הערך "אמת פנימית".

9.  לא מדובר כאן באופן ביטוי אלא בכך שאין לנו סמכות לבטא טענה לגבי מצבו המנטלי או לגבי תוכן מנטלי או רגשי של מישהו אחר. לכן רק משפט שמתחיל ב"אני" יכול שיהיה אמיתי במובן זה.

10.  יותר מכך, ישנו ערך משמעותי ונטילת אחריות, בהבעת האמת הפנימית שלנו במקרים כאלו. הסיבה לכך היא שאנו למעשה משרתים את האחר בזה שאנחנו חולקים איתו את מצבנו הנוכחי, את צרכינו, את מה חשוב לנו, מה אכפת לנו ובזה מאפשרים לה\לו להיות מודעים לכך.

11.  עיקרון הסיבתיות נחשב מאז ומתמיד להסבר מצוין. אנחנו קושרים לכאורה ביום יום כמעט כל דבר לדבר אחר, באמצעות עיקרון הסיבתיות. עם זאת בכל הקשור להשפעה של התנהלות האחר עלינו, בהקשר לסיבתיות, כאן הדברים הרבה פחות ברורים וודאיים.

12. לא ברור כלל, כיצד ניתן לקשור התנהגות של מישהו אחר או אקט שלו, כגורם סיבתי המשפיע על מצבי הנוכחי. מצבי הנפשי הנוכחי יכול להיות קשור לאין ספור אירועים שעברו עלי היום, לאין ספור צלקות נפשיות ורגישויות שלי מהעבר הקרוב או הרחוק. כלומר אותו אירוע ("זה בגללו...") יתכן ורק הצית שרשרת אירועים נפשיים ולכן רחוק מלהיות סיבתו היחידה או אפילו העיקרית למצבי הנוכחי. במילים אחרות אין אמת פנימית ממשית בהטלת אחריות על האחר למצבי הנוכחי, במרבית המקרים.

13.  להבדיל מכך– לבטא אמת פנימית כקורלציה, במקרים האלו, היא התנהלות הרבה יותר מדוייקת ואמיתית  מהנסיון ליצור תלות סיבתיות. ולמה הכוונה?, לשם הדוגמה, משפט חיווי כגון: " כאשר את מבקשת ממני דברים שאני חש שאיני מסוגל לעשות אני מרגיש מצוקה" הוא משפט הרבה יותר אמיתי מאשר משפט סיבתי (ומאשים) דומה, למשל: "בגלל שאת מבקשת ממני דברים שאני לא יכול לעשות את גורמת לי מצוקה". המשפט הראשון הוא משפט מסביר המבטא את מצבי ולא מטיל אחריות. השני הוא משפט מאשים ותולה קשר סיבתי ישיר ומכונן בין הבקשה של האחר למצבי.

14.  כמובן שהדבר עומד בדיוק באותו אופן גם בכיוון ההפוך. כלומר, יהיה נכון שאני אשאל את האחר -בכדי לאפשר לו את האמת הפנימית שלו- מה הוא חש כאשר אני עושה כך וכך, או מה הצורך שלו כרגע  לנוכח ארוע הקשור או עשוי להיות קשור אלי. יתכן בהחלט שאקבל תשובה סיבתית ומאשימה "בגלל שלא היית רגיש מספיק אתה העלבת אותי" אולם כאן אני מסוגל להכיר בכך שאין במשפט תוקף אמת ולכן מידית אוכל לתרגם אותו למשפט חיויי יחסי: לא בגללי  כך וכך.... אלא קיים אצל האחר צורך בלתי ממומש שהוא מבקש ממני כעת בדבריו, למלא או לסייע לה במילויו.

15.  לעתים קשה יהיה לנו "לירצות" למלא צורך של אחר, אנחנו לא אוהבים אותו, אנחנו לא במצב רוח  או בפנאי למשל וכל מה שאנחנו רוצים הוא להתנהל כך שיניח לנו לנפשנו. גם זה בסדר גם זו אמת פנימית לגמרי, במצב זה עלינו להיות בתודעה שזה מה שעולה בנו נוכח דבריו וזה בסדר גמור גם כך ונעבוד למען מטרה זו שהיא אמת נוכחית פנימית לגמרי ולא מלווה בפגיעה.

16. יחד עם זאת בהקשר בהקשר לסעיף הקודם, בסוטרה 2.36 מהיוגה סוטרה המתייחסת לסאטייה אומר פטנג'לי: "כשאמירת אמת (סאטייה) קיימת בו – מעשיו ופירות מעשיו נקבעים על פיו" (על פי האמת שבו ועל פי מעשיו של זה שהאמת מונחת לפיו). פטנג'לי מדגיש כאן את הקו המקביל בין האמת הקיימת בנו לבין המעשה הנובע ממנו ובמקביל אל התוצאה של המעשה.  רצוי לכן להיות אוטנטי  ולא ליצור מצג שווא. להיות בשאיפה שלא לזייף, לא לעשות מעשה שאינו אמת פנימית כדי שלא לפגוע. לחפש את היכולת להקביל תמיד בין האמת שבנו לבין המעשה. בכל מקרה חשוב לזכור שהכל הינו בדגש על השתדלות, להיות דובר אמת או מגשים אמת באופן מוחלט היא לרוב משימה לא אפשרית.

17.  לעתים האמת היא דווקא: "אינני יודע". לרוב אנחנו מעוניינים בפתרון הבעיה אנחנו מעוניינים להיות אלו שיודעים שפותרים וכו, אולם לעתים קרובות הגילוי האולטימטיבי של האמת הוא פשוט ש"אינני יודע". יש משהו שמאפשר פתיחות במצב של אי ידיעה. אף פעם לא נוכל לדעת בביטחון שמה שאנו חושבים או אומרים הוא אמת ולכן ב"אני לא יודע" ישנה רכות, מתינות הקשבה לאחר ולעצמי. דווקא בידיעה ברורה קיימת לעתים  אלימות, ברוטליות, נוקשות, אי מתן  אפשרות לאחר להביע או להיות אמיתי.

18.  לסיכום שתי היאמות: אהימסה (אי פגיעה) וסאטייה (אמת) מאפשרות ומסוגלות להתקיים היטב יחדיו. מן הצד האחד אנו נדרשים לשמור על האמת שלנו אמת פנימית - אוטנטית. עם זאת לעשות זאת באופן שאינו אלים שאינו חד צדדי, כך שאיננו מבטל ופוגע באחר. איננו תולה בו אשמה או שולל ממנו חופש וחרות ואת האמת הפנימית שלו. בנוסף ובפרט גם לזכור שלעתים קרובות גם אי ידיעה ואולי זו יותר מכל, היא האמת העמוקה ביותר ובסדר גמור להיות בה.