שיווה - אל היוגה כיצד הוא מסייע לתודעת מתרגל היוגה

1.

שיווה פוראנה היא טקסט המספר את סיפוריו השונים של האל שיווה.

יותר מכל האלים במסורת ההינדית נראה ששיווה הוא האל המזוהה מכולם עם מסורת היוגה.

אם ננסה לשוות לשיווה דמות מסויימת אין ספק שניכשל ,הוא נושא פנים רבות, מופעי אישיות שונים ומשונים ולכל דמות שלו קיימת תמיד דמות נגדית שלו עצמו.

אולי זו אחת הסיבות לכך ששיווה כה נערץ, שכן כל אחד יוכל למצוא בו את מי שחשקה נפשו. אולי עוצמה זו, מסוגלות זו לשאת פנים רבות ושונות, היא גם חלק מהסיבה להיותו כה אהוד במסורת היוגה שגם לה פנים שונות ורבות.

שיווה נחשב גם לעתיק ביותר, על פי המסורת הוא עתיק כמסורת הוודית עצמה, על פי המסורת היקום מהדהד את קיומו. שיווה נחשב הן להידהוד הרוחני והאנרגטי העדין ביותר והן בעת גם להתגלמות העצם המוחשי ביותר והאינסופי.

לשיווה נגיעה עמוקה במוות על פי המסורת, הוא "המשיט" מהחיים אל המוות, אך גם המשחרר מהמוות אל חיי הנצח.

רבגוניותו מתבטאת באין ספור פרצופיו השונים, הוודה מתארת אותו כבעל 11 צורות שונות. מהצד האחד הדמות המרוחקת והקרה השוכנת אי שם בהימאליה ומאידך בצד האחר, הדמות הקרובה, החביבה, החומלת והאוהבת. הוא מתואר למשל כמחלה עצמה אך גם כמרפא לה, כמזון וכמעניק המזון וכפעולת האכילה עצמה.

2.

כאמור שיווה מתגלה באין ספור דמויות, כולן אהודות או לכל הפחות כאלו שקשה שלא לחלוק להן כבוד ובעיקר יראה.

שיווה מופיע כ PASUPATI "אדון חיות הפרא" מוקף ביצורי פרא ביערות. שיווה מגולם כיוגי היושב בדממה במנחי מדיטצייה. הרישים ראו את נשימתו כאוויר, ואת ריקודו הידוע המכונה Thandava Nritta כמכונן את היצירה והחורבן האינסופיים. ריגוודא (הטקסט העתיק ביותר במסורת הוודא) רואה בשיווא את רודרה – הפראי, השוכן במקומות מעוררי אימה ויורה חיצי מחלה. לאור כל אלו ומאז ומעולם - קורבנות רבים חולקו והוקרבו לשיווה וטקסיות רבה נוצרה סביב דמותו .

3.

שיווה הופיע מאז ומעולם בחיבור עמוק עם הדמות הנקבית או הנשית. בעיקר עם האם האמהית הגדולה שאקטי.

לשקטי עצמה שמות רבים, הידועים שבהם הם : דורגה, אומה, פארוואטי ואחרים. זכר ונקבה על פי מסורת זו הם "חצאים או חלקים משלימים" של אמת אחת, לכן בתיאורים שונים מתואר שיווה כאנדרוגינוס, כפל מיניות.. דמות המכונה ארדאנריסווארא.

4

שיווה מזוהה גם עם אישווארא. אישווארא מופיע ביוגה סוטרא בכמה סעיפים שונים המייחסים לו תיאורים שונים. קיימות מחלוקות שונות בנוגע למי הוא "אישווארא" בטקסט או בכלל, אחדים סבורים כי אין בו מוטיב פרסונלי כלל אחרים סבורים שהוא חייב להיות יצוג של אל זה או אחר.

כך או אחרת מתואר שיווה כאלמותי, שמעולם לא נולד ולעולם לא יעלם. "שיווה פורנה" מזהה את שיווה כברהמן עצמו.

ושוב מנגד שיווה מתואר גם "כאל האישי המלבב, התמים והנאיבי".

הוא מתואר גם כמורה הגדול (Dakshina-murti), המורה העליון שהעניק את השסטרות , הטנטרות והוודות. האחרונות (וודות) עצמן נתפסות כאינסופיות וכיסוד הכל ובאופן פרדוקסלי לנאמר כאן קרי ששיווה הוא מקורן -הינן ללא מקור.

לסיכום, על פי צרכיו ורצונותיו המקומיים של המאמין יכול שיווה לסגל לעצמו דמויות מבעים וקווי אופי המשרתים את הרגע.

שתי התגלמויות מוכרות וידועות המנוגדות זו לזו אך דומיננטיות במסורת השוויסטית הן רודרה: ההתגלמות מלאת הזעם ההרס וההשמדה, ומאידך גיסא שיווה: המזוהה עם הצד הנגדי כלומר העדין, האישי, התומך החומל השקט והנינוח, ו ככזה קל מאוד לפייס ולרצות אותו.

5.

לעתים יכול להיוצר בלבול או חוסר הבנה לגבי שיווה, שכן רבים התיאורים הקושרים אותו לדמוניות ולאימה, נחשים, שדים, קברים, אומללים וכו הם חלק מהוויתו הקיומית. אולם קרבתו של שיווה לאלו היא מתוך מקום של קבלה אינסופית וללא ביקורת ושל חמלה על האומללים והמסכנים ביותר. שיווה אינו בוחל באף יצור גם ובעיקר באלו שכל האחרים חוששים מהם, במובן זה שיווה אינו שייך לא לעולם השדים ולא לעולם האלים.

מעריציו הגדולים ביותר הם כאמור אלו שכולנו חוששים מהם, או אלו שאנו מייחסים להם רוע מוחלט. הידועים שבהם הם "קובארה" מלך ההיאקשסים (מעין חצי שדים), "ראוואנה" מלך הראקשסים (השדים) (ראוואנה ידוע באפוס הראמאיינה כמי שחטף את סיטהא אשתו של ראהמה), "שוקרהא" מורה האשורות. בקיצור כל יצירי הפרא המחרידים והמזעזעים ביותר חוסים תחת שיווה ומחפשים את חסדו. כולם צורכי סמים ומשקאות משכרים ונמצאים במצבים אקסטטים מרבית זמנם, הם כולם אלו שרק שיווה עצמו יכול להנהיג ולשלוט בהם.

עצם העובדה שכל היצורים הללו חוסים תחת שיווה היא משמעותית ביותר, שיווה הוא מעין מיסוך בינם לבין העולם. הוא זה שמונע מהם ליצור נזק משמעותי בעולם, הוא זה שמסוגל להכיל אותם ובכך למנוע מהם לעבור גבולות.

שיווה הוא היוגי העילאי במובן זה . היוגה סוטרא מתייחסת ליכולת להסתגל לדוושא קרי לחיות במקום לא נעים ונח ככלי התמודדת עם סבל, במובן זה שיווה מייצג את מצב הקיצון. הוא -כיוגי העילאי- מסוגל להכיל כל זאת מבלי לייחס לכך פרשנות של טוב או רע. המושג "לא נעים" לא קיים בפרוטוקול של שיווה.

בהתגלמות הטוטלית של שיווה זו שמייצרת מוסר עצמי שאינו ניזון מטוב ומרוע מוכר ונתון, מהווה שיווה את מסד האורים והתומים לכל נונקונפורמיסט הסבור שהמוכר אינו בהכרח הנכון. כל חסרי הוורנות בהודו, כל מי שאינו מזוהה עם זרם זה או אחר, ראה בשייווה (אולי באופן פרדוקסלי) את הנתיב עבורו, מעין אנארכיסט (אך לא ניהליסט) מוחלט. הוא הסידי (בעל הכוחות) והטנטרי הראשון והאולטימטיבי.

6.

כמובן שהברהאמינים (כוהני הדת) המייצגים את האורתודוקסיות והמסורת התקשו מאוד "להתחבר" לדמותו של שיווה. יותר מכך הם נמנעו מלציין אותו בטקסים, מלהקריב לו קורבנות ומלשתף אותו ביאג'נות. אולי המפורסם מכולם הוא סיפורו של דאקשא.

המלך הכהן דאקשא נמנע מלהקריב לשייווה מנחות אך חוכמתו הרבה של שיווה הביאה את דאקשה בסופו של יום לקבל את שיווה במלואו. שיווה מצוי כאמור מעבר לדואליות של טוב ורע הוא מנפץ את ההבחנה בכך שאינו מזדהה או מעדיף את זה על פני האחר במובן זה הוא היוגי האולטימטיבי.

מאחר וזהו המסר החשוב שמועבר דרכו, הברהמינים חייבים היו בסופו של יום לקבל אותו כאוניברסלי. ככזה הוא כן ולא בו זמנית, בדיוק כפי שהברהמן הוא דבר והיפוכו ובעיקר הינו לא זה ולא זה. הופעתן של האופנישדות כטקטס הסברי תמכה בכניסתו של שיווה גם למעגל הברהמינים אף כי בהדרגה.

7.

המסורת ההינדית מייחסת את מחזוריות הקיום לשלושה אלים (ברהמה, וישנו, שיווה). המחזוריות כוללת יצירה, התהוות ושימור, הרס הקיים וחזרה לייסוד. בעוד לשיווה שמור תפקיד ההורס או המחדש, מבחינת "נאמני שיווה" שיווה אוחז בכל המיימדים כולם. בתפקידו זה הוא קרוי PATI או מאסטר הוא הברהמן העליון וכל האלים האחרים סוגדים לו גם הם.

8.

נשמת האדם קרויה PASU (חבל או לפיתה) זאת משום שנשמתו היוצרת של האדם היא נשמה משועבדת, זאת על ידי שלושה גורמים:

Avidya "הבורות הראשונית"

Karma mala השיעבוד הנובע ממעשי האדם בחייו אלו והקודמים

Maya mala הטומאה הנובעת מהיקשרות לעולם המאיה (עולם האשליה)

הגורם הראשון הוא עמוק ומורכב, ולמעשה -אומרת המסורת - עד כדי כך עמוק ומהותי שניתן להיפטר ממנו רק באמצעות חסד האל. עם זאת שני האחרים ניתנים ל"טיפול" ואף להכחדה.

ישנן 4 דרכים למימוש אפשרות זו:

Dasa marga

דרכו של המשרת. הפועל בדרך זו עסוק בריטואלים חיצוניים כגון Dדשאיסוף פרחים למען האל וכדומה. התוצאה היא Salokya כלומר המאמין יזכה להגיע ל"משכנו" של שיווה וישהה שם לנצח לאחר מותו כאן.

Satputra marga

דרך הבן "הטוב". גישה זו דורשת שרות אישי לאל באמצעות עריכת טקסים, שיחות "אישיות" דיבור "טוב" אודותיו וכדומה. דרך זו מובילה ל Samipya או קרבה רבה לאל.

Sakhya marga

דרך "הידידות" הקירבה לאל. דרך זו כוללת מדיטציות שונות וכדומה ומובילה ל Sarupya המאמין יזכה לחזות האל עם עזיבתו את החיים.

Jnana marga

דרך החוכמה בהולכו בדרך זו המאמין זוכה ל Sayujya או אחדות עם האל.

כוחו של שיווה לסייע בידי יצורים השבויים באויידיא הקנה לו את השם Pasupati (pasu - אחיזה pati - אדון). הוא האדון של כל אותם היצירים האנושיים האזוקים באותן טומאות או שגיאות יסוד לגבי המציאות. שיווה מקבל את כל אלו שנדחו על ידי האחרים הוא משמיד את הנגטיביות שבהם ומטהר אותם. הוא משמיד את היהירות בפשטות ובצניעות שבו, הוא משמיד את האני אשר מותיר את האדם במרוץ החיים והמוות. שיווה יכול גם – על פי תפיסת מאמיניו – לסלק צער, כאב, ואומללות. כמו הלוטוס הצומח בביצה כך שיווה הוא הטהרה על אף מראהו והתנהגותו הפרועה ושלוחת המעצורים.

9.

מראהו של שיווה הוא יחודי ויוצא דופן, בגופו בבגדיו ובתכשיטיו. גופו לבן שערותיו אסופות כצדפה צווארו כחול מפני ששתה משקה תרעלה אתו הוא אוגר בגרונו לשם הצלת העולם.

לשיווה שלוש עיינים, העין השלישית על המצח פונה פנימה ומבחינה בין אשליה לאמת וככזו כובשת השתוקקויות.

שיווה קרוי גם צ'אנדרה-צ'ודה יצוג להיותו נושא על שערו תכשיט בצורת חצי סהר.

שיווה עונד על אזניו עגילים גבריים ונשיים ובכך מייצג את האנדרוגניות שבו.

על צווארו שרשרת גולגלות או נחשים ובידו גולגולת ממנה הוא שותה.

כלי הרכב של שיווה הוא הפר נאנדי המייצג כוח עצור. נאנדי מייצג גם את הדהרמא או את אמיתות הדרך. כלי הנשק שלו הוא הקילשון בעל שלושת הלהבים המייצגים את שלושת כוחות הטבע. שתי הקשתות שלו קרויות פינאקה (Pinaka) ו אג'אגאבה(Ajagava)

הוא מקור הצליל הקדום אום. ונושא עליו את התוף דאמארו (damaru) בו הוא מכה תוך כדי ריקודו.

הלמות התוף מייצגות את ויברציות היקום. הוא מוזיקאי מוכשר ומנגן על "לאוטה" הקרויה רודרא-ווינה שעוצבה עבורו על ידי ראוונה.(השד).

10.

שיווה מיוצג על ידי מושג ההקרבה. הוא זמין בכל רגע להקריב מעצמו ואת עצמו לטובת הצלת היקום, על אף שהוא מיוצג רבות כאמור לכאורה ככוח המשמיד.

אם כן שיווה במובן מה נמצא מעבר לניגודים מעבר לקונבנציות, פוגש את הרע ביותר כדי להביא לטוב ביותר פוגש במוות כדי להביא לחיים ולגאולה של מאמיניו. יש בו איכויות יוצאות דופן וטרנסצנדנטיות , הוא מתאפיין בחיפוש פנימה ולעומק ובקיום ללא גבול או פחד.

לא לחינם רואים בו אנשי היוגה דמות לחיקוי והערצה ומפתח לתירגול ולהליכה בנתיב ביוגי.