תולדות היוגה - מבוא להתפתחות היוגה העתיקה -חלק א.

שלושת המקורות העתיקים ביותר למה שאולי נוכל לקרוא לה, היוגה העתיקה הם:

1.האופנישדות - (כתבים פרשניים עתיקים המצורפים כסוג של נספח לספרי הוודות ומיוחסים לברהאמינים (מעמד כוהני ואנשי הדת בהודו עד היום).

2. כתבים הקרויים "סוטרות הדהארמה" (אלו הם כתבים לערך בני 2000-2500 שנה אשר המייחד אותם הוא עיסוקם בעיקר ביסודות תפיסת ההינדו מנהגיה ציווייה וכדומה והסבר על אופן "התנהלות היקום"

3. ואחרון הוא אפוס המהאבראטה.

אם ננסה להבין את הקשר הישיר בין מה שאנחנו מבינים היום כיוגה לבין הספרות היסודית הזו נגלה שהקריאה בה או הניסיון לפרש אותה, לא בהכרח ואולי ממש לא מובילים להבנה טכנית, תאורטית, פרקטית, פרטנית ומספקת למושג או לתרגול היוגה כפי שאנחנו מכירים אותו במאה ה -21. או לכל הפחות אולי כפי שהיינו רוצים להניח.

עובדה זו הביאה רבים להניח כי במקביל לספרות הזו (שלושת מקורות היסוד מעלה) -וכפי שאומנם נהוג ומקובל היה בהודו של אותם ימים - התקיימה מסורת מקבילה, מסורת שבעל פה שהיא היא זו שמיסודותיה נלקחו ונבנו שורשי היוגה הקלאסית.

כדי לנסות להבין מעט יותר מהיכן הופיעה המסורת כדאי לעשות הבחנה קצרה בין שלוש קבוצות או מעין מעמדות בהודו העתיקה שהם הרלוונטים להתפתחותה ושימורה של היוגה העתיקה.

1. ברהמינים: הברהמינים היו והינם כוהני הדת, הפרשנים והסמכות הבלבדית למעשה לוודות. חשוב להבין שלברהמינים - בתקופות ניכרות -היה כמעט מעמד על. האדם הפשוט נועץ בברהמין כמעט בכל עניין ודבר, נעזר בו להשגת מטרותיו ולעתים ראה בו מי שבזכותו העולם עצמו ממשיך להתקיים בפועל.

2. קשאטרייה: מעמד על שכלל בו את השליטים והמלכים שעמדו בראש הממלכות הרבות והשונות ואת אנשי הצבא והלוחמים השונים. שני המעמדות (הברהמינים והקשאטריה) התקיימו זה מול זה כשלמעשה האחד תלוי במידת מה באחר לצרכיו. (נסביר ונפרט את המשמעויות הנגזרות מכך במאמרים הבאים).

3. שראמאנה: ( כן ויש קשר ל אשראם....אותם מרכזי יוגה עכשווים) השראמאנה היו הנזירים של אותה תקופה, חלקם רופאים, חלקם מתבודדים, חלקם מורים רוחניים. השראמאנה למעשה "בעטה" בברהמינים והתכחשה למרותם. הם העדיפו את דרך ההתבודדות, ההתבוננות , האסקטיות וחיפוש שיחרור העצמי. מהם למעשה קמו שתי תנועות מרכזיות בתרבות המזרח: הג'איניזם מחד והבודהיזם מאידך שהיו בעלות השפעה מכוננת בהתפתחות היוגה....

את הפעילות של שלוש הקבוצות הללו, כתנועות שאחראיות כל אחת בדרכה, להתהוות של שורשי מסורת היוגה הקדומה חשוב להבין על רקע תקופה יחודית מאוד בתולדות האנושות – תקופה הקרויה תקופת הציר. את המונח תקופת או עידן הציר טבע הפילוסוף הגרמני קארל יאספרס ומועדה ההיסטורי המשוער הוא לערך בין השנים 800 ועד 200 לפנה"ס.

תקופה יחודית זו מאופיינת בשינויי חשיבה מהותיים, ברעיונות חדשניים שהתרחשו במקביל וללא כל קשר או השפעה ישירה ממשית במספר מקומות בעולם כמעט בו זמנית. בין השאר במזרח הרחוק, המזרח הקרוב, בסין ובאזור יוון העתיקה. בכולן -בו זמנית לערך כאמור- נוצר ציר שינוי חשיבתי דומה. ביוון העתיקה לדוגמה הופיעה הפילוסופיה העתיקה של אפלטון, בסין כתבי קונפוציוס, במזה"ת ספרי הנביאים ובהודו השראמאנה. באופן כללי חל מעין מעבר לחשיבה ראציואלית יותר ופחות מיתית, הסתמכות על לוגיקה בסיסית ואפיסטמולוגיה, עיסוק בהכרה, בגבולות ההכרה ובחיי האתיקה ובמצב האדם האישי והחברתי גם יחד.

מה למעשה קורה בתקופה זו בהודו - שיכול ויהווה בסיס להתפתחות צורות מחשבה, תפיסת עולם והתנהלות שתהווה פתח ובסיס לאפשרות הופעתם של שורשי תפיסת היוגה העתיקה? כיצד הזרמים השונים בהודו העתיקה, השפיעו זה על זה והובילו להתפתחות של רעיונות יסוד שתרמו לצמיחת שורשי היוגה העתיקה או לביטויים ראשוניים שלה -אולי. מהם המושגים היסודיים שאפשרו שינוי מחשבתי שיהווה פתח לצמיחת יוגה אפשרית תהיה אשר תהיה.....

נתחיל את מסענו להבנת שורשי היוגה, דווקא מהזרם הבודהיסטי בהודו. הבודהיזם בתקופה המוקדמת הזו מתבסס יותר ויותר על "ויג'ננא". למה הכוונה בויג'ננא...? הכוונה היא להתנסות ועיסוק חשיבתי, לניסיון לנתח את מצב הדברים בעולם בצורה שכלית ותבונית בניסיון להבין את מיקומו של האדם ויחסו למציאות ואת שלל המסקנות הנגזרות מהן, ובעיקר במה שקשור ל "שיחרור מהסבל שבעולם וכיצד ניתן לעשות זאת".

במילים אחרות, חלה התרחקות כלשהי מחיים אסקטיים לטובת חיי ההתבוננות.

השראמאנה לא חששו מהקדמה ומהשינוי כפי שאימצו אותו הבודהיסטים בתקופה זו וכפי שקרו הדברים בעידן הציר ואף היו מוכנים לקבל אותה ולזרום עמה, זאת בניגוד לברהמינים שכמו כל אנשי דת שאינם נטולי אחריות ואינטרסים - פחות אהבו את העניין, אך עם זאת נאלצו למול המצב המשתנה גם הם לשנות לאמץ ולהתאים את עצמם בהדרגה.

כמה מושגים יסודיים הופיעו בתקופה הזו ויצרו הן סביבה חדשה והן צורך אצל הברהמינים לשנות או להסתגל אליה. בנוסף להם, שינויים חברתיים כגון מסחר מתפתח פנימי וחיצוני, הופעת ערים גדולות יותר, ממלכות דומיננטיות יותר היוו גם הם גורמים משני מציאות שדרשו שינוי והתאקלמות או להבדיל למצער העלמות. התוצאה העגומה והבלתי נמנעת מולה נאלץ הברהמין להתמודד היא איבוד הדרגתי ממעמדו כמחולל טקסים, כיועץ על, ככהן גדול, זאת על רקע השינויים שחלים בתקופה. לאנשים הפשוטים קצת נמאס עכשיו והם מאבדים אמון במערכת.....

ארבעת המושגים המרכזיים שיחוללו שינוי הם: ברהאמן, האטמן, שיחרור (מוקשה או נירוואנה אצל הבודהיסטים) , וקארמה. כל המושגים הללו קשורים למעמדו של האדם לטיבו ולאפשרות שלו לשלוט בחייו ולשנות את גורלו בכוחות עצמו – וזו הנקודה המשמעותית מבחינת הברהמין ובעיקר מבחינת צמיחת שורשי היוגה העתיקה. עקרונות אלו - לכשיובנו לעומקם - מאפשרים השגת שליטה לפחות מסוימת ובלתי תלויה בגורלו של האדם ללא צורך בסיוע הברהמין. זו תפישה רדיקלית לתקופה, שמעניקה מחד אוטונומיות אך מאידך מאוד מסוכנת לבני המעמדות הגבוהים (בעיקר לברהמינים כאמור) מפני שקיומם האוניברסלי והברור מאליו מוטל עתה בספק.

הופעת המושג האטמן, היא בעיקר הייתה בעייתית לברהמין ולמסורת הפולחנית והדתית האורתודוקסית. בעייתית מפני שהיא מסמלת את הקרבה של האדם לקוסמוס, ובעיקר את ההנחה שעצם ההכרה, ההבנה של הקשר הייחודי הזה בין האדם הפרטי לקוסמוס , היא "מבוא ופתח לשחרור", לאפשרות שליטה או לתיקון הקארמה ללא צורך בסיוע חיצוני. (על כך נדון במשך).

חלק מהברהמינים ניסו ליצור קשר בין טקסי ההקרבה העתיקים לבין מעין מדיטציות אישיות, שלהן קראו "טקסי הקרבה אישיים" . בכך ניסו למעשה ליצור קישור בין ישן וחדש ולשמור על עצמם כמעמד רם. גם האופנישדות הן תוצר של שינויים אלו, כאשר בחלק מהאופנישדות נכנס אלמנט השחרור הקארמה ואטמאן כמוטיב מהותי ודומיננטי ולאחר מכן גם כסימני היוגה הראשוניים.

במילים אחרות רעיון ה"קארמה" (נפרט עליו בהמשך אך בקצרה מדובר ברעיון היסודי הקושר סיבתית בין מעשה לתוצאה או להשלכת הפעולה ברמה המיידית יותר או פחות) שימש בו זמנית כמשמר וכמכחד. מחד גיסא הבראמינים והקשאטרייה יכלו לשמור על מעמדם שכן עיקרון הקארמה מסביר את טיב המעמדות כאשר כל אחד ואחד "אחראי" בעקיפין מידיעה או שללא ידיעה למעמדו – כל ועיקר בני המעמדות הנמוכים שאחראים בהתנהגותם בעבר למצבם הנוכחי וישנו הסבר הגמוני למצבם.

אולם מאידך גיסא רעיון "הקארמה" יכול לעבוד גם כאן ועכשיו.... ובעיקר כאשר הוא משולב עם אידאולוגיות ורעיונות שהופיעו בתקופת הציר כמו אוניברסליזם, חמלה, אתיקה ואינדיבידואליות. כלומר כשהוא מנוסח כך – ובעיקר הבודהיסטים והג'איניסטים עשו בו שימוש כזה - אזי הוא עשוי לקעקע מהיסודות את מעמד השכבות העליונות.

הבודהיזם והג'איניזם היו מובילי הדרך בהטמעת והטפת הרעיון.

פוליטיקה ומשא ומתן קיימים היו תמיד, גם בין ובעיקר בין מעמדות גבוהים במקרה שלנו בין הברהמינים לקשאטריה, אלו כאמור נזקקו לאלו. הברהמנים "לא השתגעו" על הרעיונות החדשים וכמו אנשי דת -כאמור – שאפו לאורטודוקסיות ככל שניתן, אך מצב הדברים ובעיקר הנוכחות של הקשאטריה והתלות בהם הובילו לצורך להגיב, ליישר קו או לכל הפחות להביא הסברים והבהרות.

לסיכום נראה שמובילי הדרך ומחוללי הרעיון היסודי לא היו הברהמינים אלא דווקא הזרמים האחרים, הברהמינים נאלצו או אולצו להגיב. אלו שהובילו את השינוי היו כאמור השראמנה שבאופיים היו אנטגוניסטים ורדיקליסטים, אך גם הקשאטריה שהשינוים הפוליטים התרבותיים והמושגיים שירתו לא מעט (כפי שנראה בהמשך) את האינטרסים המדיניים שלהם. הקשאטריה לא היו רק לוחמים בורים - נהפוכו , הם היו אנשי "המעמד האינטלקטואלי" התעניינו בתרבות, ידע חדשנות ועוד ולכן גם העזו להעלות רעיונות חדשים כגון הקארמה ואולי רעיונות של יוגה ראשונית, לעתים למורת רוחם של הברהמינים ולצרכייהם האישיים. בתקופה זו נוצר -כפי שניסינו בקצרה להראות- מהלך יחודי מאוד שמביא לשינוי מהותי באופני החשיבה ובסטטוס הסוציולוגי והמעמדי ומהווה פתח למעבר לחשיבה שונה שממנה אולי צומחים שורשי היוגה הקלאסית.