הויניאסא בתרגול יוגה כהתמרת מצב התודעה וכהשקטה.

עוצמת הויניאסא בתרגול יוגה כהתמרת מצב התודעה וכהשקטה.

מטרת היוגה המוצהרת היא השקטת תנודות התודעה (צ'יטה ווריטי נרודהא) ובכך הפחתת הסבל והשמת הרואה בעצמו. זהו גם האמצעי, השקטת כל התנודות בשדה התודעה, כאשר שדה התודעה הוא המיינד אבל גם הגוף עצמו – אין נבדלות אמיתית ומשמעותית בין השניים.

אם זו המטרה ביוגה הרי יכולנו להניח שישיבה שקטה ומדיטטיבית ואם לאורך זמן, היא האמצעי המוצלח ביותר להשגת המטרה הזו, שהרי אין תזוזה יש ריכוז מלא ולכן צפויה השקטה יעילה.

אולם האשטנגה יוגה (והאטה יוגה כמכלול תרגול) לאו דווקא שמות את הדגש שם, תרגול האשטנגה איננו יוצא מנקודת הנחה כי ישיבה היא אמצעי אולטימטיבי להשגת מטרה זו, אלא דווקא בוחרת בתזוזה ובשינוי מהאסנה לאסנה המקושרות שוב ושוב לויניאסה (נכון הדבר בעיקר לאשטנגה יוגה).

מה הסיבה לבחירה זו? או בניסוח קצת אחר איך ניתן להשיג את המטרה המוצהרת? – קרי השקטת תנודות התודעה מתוך תנועה ומדוע זו יעילה יותר.

ראיית העולם השגויה.

העולם אותו אנו חווים – לתפיסת היוגה – הינו אשלייתי, הוא אשלייתי לא במובן אי קיומו הממשי, אלא במובן היותו תעתוע החושים תעתוע התפיסה. איננו תופשים את האמת שמאחורי הדברים אלא את הערבוב, אנחנו נוטים לראות את העולם כסטטי, כקבוע, כיציב ומתמשך לעד, אף על פי שבעומק הבנתנו אנחנו חווים את האכזבה מרעיון זה שוב ושוב וחווים שינויים בלתי צפויים ולעתים לא רצויים. עם זאת עדין אנחנו נוטים לרוב להתייחס הן לעולם התופעות בפרט והן אל עצמינו לאישיות ולגוף הזה כנצחים פרמננטיים ולא משתנים.

אולם הכול משתנה, הכול מצוי בהשתנות תמידית, תהליך זה הינו כה קשה להבנה ובעיקר להפנמה. היוגה היא מתודה או גישה שמהווה תגובה אמצעי לפתרון בעיית הסבל , לקושי לסכל הזדהות עם אשלייה לאי היכולת להבין את המימד החבוי האמיתי העמוק שמעבר..

במהות הדבר יש שתי בעיות: 1. הבנת הלא קבוע כקבוע 2. הבנת הקבוע והנצחי כלא קיים או כמשתנה ומתקיים מעבר לגבולות ההשתנות המתמדת. היוגה שואפת לאפשר לנו להגיע להשגת המודעות השקטה התמידית, אולם הקושי טמון בכך שככל שהכל בתנועה כך איננו מסוגלים להכיר ולתפוס את מה שמעבר לה– אין לנו כלי קוגניטיבי או מושגי לחווות זאת ביום יום.

הקושי הגדול של למצוא את הנצחי במה שאיננו נצחי והסבל שנגרם כתוצאה מכך קרוים ביוגה סוטרא : סיבת השורש לכל סוגי הסבל או - אווידייה (ראייה שגויה זו שבה אייננו חווים אמיתות אלו). הנצחי שמעבר, היא אותה המודעות הקבועה המתבוננת בלבד הלא מעורבת בדבר מהנגלה אלה כתופשת בלבד, היא המקור הממשי לכל מה שנתפש על ידינו זהו המימד שעמו אנו אמורים להזדהות (כמובן שכאן עולה תמיד השאלה הסבוכה מי הוא זה שאמור להזדהות אם אותה מודעות נצחית....).

אולם כאשר הכל מצוי בתנועה איננו מסוגלים לראות את המימד הנצחי איננו נמצאים במגע איתו ולכן הסבל שבנסיון הכושל והעקר למצוא את מה שקבוע במה שאיינו כזה....

הישיבה השקטה

מכאן אנחנו חוזרים לבעיית הישיבה השקטה. ישיבה שקטה למעשה איננה שקטה כלל אלא ההיפך, יש בה תנועה בלתי פוסקת, אומנם הגוף סטטי אך המימד התופש (צ'יטה) נמצא בתנועה ובתנודה מתמדת (וריטי) ובלתי פוסק. הגוף עצמו הוא חלק מהתופש חלק משדה התודעה הלא שקטה.

המינד נע ומשתנה כל הזמן. בזמן הישיבה השקטה לכאורה אין תנועה ,אך מתקיימות הפרעות עדינות ביותר גם במצבים עמוקים, כל כך עדינות שאין ביכולתנו לשים לב ולהיות מודעים אליהן כלל.

הפעילות המנטלית הזו היא מקרית לגמרי ולא מורגשת. בתהליך המדיטטיבי אנחנו עושים מאמץ להגיע למצב של עצירת כל התנועה הגסה מנסים לא להזדהות איתה כאילו להיות מחוצה לה לא להסחף אליה כאילו להיות ב"בעין הסערה".

אולם בפועל הדרך לעבור מווריטי לאותה הפסקה כמעט איננה ניתנת לביצוע בוודאי לא ישירות. להגיע לאותה הפסקת ההזדהות עם "המשתנה" הוא מעבר בלתי אפשרי כמעט לחלוטין, מפני שתמיד יישאר ממד עמוק חבוי שקט ועדין שלא נשים לב אליו והוא ימשיך לפעפע שם. ויותר מכך, קשה למצוא אליו את החבל.

הויניאסה \ התנועה המודעת כאלטרנטיבת ביניים.

לכן מציעה היוגה ובפרט אשטנגה יוגה דרך ביניים, דרך מתווכת, זו שמעבירה אותנו ממה שקרוי וריטי לפרא-ווריטי כלומר מתנועה והשתנות אקראית ולא מודעת למצב תובנה לקיומה של תנועה מוסדרת יותר. אלו תנועות תודעה ברורות נשלטות יותר אשר בהדרגה הולכות ומתעדנות וחושפות בפנינו את גודל האשליה הבילבול וכשלעצמן מובילות אט אט אומנם להשקטה מעמיקה יותר ויותר ולסידור אותו כאוס בתפיסה.

הויניאסה, התנועה המודעת היא מצב ביניים (פרא-ווריטי). זו פעילות "גבוהה" יותר אם נוכל לומר כך , מצב בו אנחנו יוצאים מהנוחות על מנת ליצור פעילויות סדורות ומודעות יותר. הפעילות השקטה מתרחשת בהיחבא ועל מנת למצוא אותה יש צורך בהסדרה הדרגתית במעין ניקוי מדורג שחושף ממדים יותר ויותר עדינים עד העמוקים ביותר – את זו מאפשרת הויניאסא.

המגע עם התנועה המוסדרת המאורגנת מאפשרת להשתלט על אותה תנועה סמויה אקראית אולי לפגוש בה, להיות נוכחים לקיומה ובכך ליצור אלימינציה שלה.

יצירת פעילות אקספרסיבית, מכוונת ,אסטרטגית -זו הויניאסה. מיימד שמטרתו להשכיל ולהביא עקרונות פעילות לתוך הפרקטיקה, להבין כיצד להביא עקרונות מופשטים וליישמם בפועל בתרגול ובכך בחיים הללו ממש.

את זאת מציעה הויניאסה ובפרט האשטנגה יוגה, אולם רק כאשר היא מבוצעת ומיושמת כהלכה ומתוך הבנה וישום עקרונות תרגול מהותיים.

עקרונות מודעים בתרגול יוגה יעיל

אלמנט מרכזי ומוביל בתרגול יוגה יעיל הוא השימוש במודרות. הויניאסה היא כניסה לתוך שדה המחקר והלמידה של המודרות.

שלושת הבנדות: מולא-בנדה, אודייאנה-בנדה וג'לנדרה-בנדה הן מודרות. הן מודרות עדינות במיוחד קשות לגילוי וליישום.

אולם הויניאסה שהיא תנועה ושינוי גם היא מודרה- כל ויניאסה נפרדת היא מודרה – אולם זו מודרה קלה הרבה יותר לזיהוי וליישום. גם הרמת הידיים בסוריאנאמסקרה A היא מודרה או לכל הפחות יכולה להיות מודרה. היא מודרה או בנדה "גסה" יחסית למולא-בנדה למשל, אולם היא מלמדת איך להגיע ולשלוט במולא- בנדה אודיאנה -בנדה או ג'לנדרה - בנדה.

ללמוד אודיאנה בנדה בישיבה זו משימה לא קלה בכלל, לכן תנועה מלמדת אותנו הרבה יותר ביעילות - שכן היא מתרחשת תוך שינוי וחוויה ממשית אודות מודרות או בנדות עמוקות ונסתרות יותר.

יש להבחין בבהירות בכך שכל אסאנה מכילה בתוכה תמיד כמה וכמה ויניאסות יש לכן לשים לב בכל רגע האם אנחנו נמצאים באחד משני המצבים הבאים ובאיזה מהם : transition (מעבר) לעומת state of Asana (המצאות במצב סטטי) האם אני במעבר או או בפוזיציה ?.

אם אלו מבוצעים ביעילות אזי מתאפשר לנו להבין ולהבחין לעומק בויניאסות אחת לאחת לאורך כל הסדרה, חשוב להבחין ולא "לעשות זאת" בצורה אוטומטית כלמר בפרא ווריטי ולא בווריטי.

לא תמיד ברור מתי אנחנו עוצרים ומתי משתנים עם זאת לא בכל המנחים נשאר 5 ספירות אך כל מעבר הוא תמיד עצירה רגעית ולכך יש לשים לב כדי לשים לב למודרות לשינוי ולארגון התודעתי.

עם זאת עדין לא ברור איך מודרה, שאותה ניתן להגדיר או כחסימה אנרגטית או כאחזקת איבר גוף באופן כלשהו להשגת מטרה אנרגטית או ריכוז מתקשרת לוינייאסה. או במילים אחרות באיזה אופן אומנם ניתן לראות כל ויניאסה גם כמודרה.

הויניאסה כמודרה

ניתן להבין זאת אם נראה את המודרה כ .gesture- מעין תבנית הבעתית או מחווה מודעת. כלומר כפי שהגדרנו קודם את הויניאסה כתנועה המכילה או כיוצרת פעילות אסטרטגית, מכווננת, בעלת מטרה מוגדרת, אקספרסיבית.

במילים אחרות זו תנועה מודעת שנועדה לאפשר לנו להביע או לגלות נסתרות זו לא סתם תנועה – שכן ככזו היא חסרת ערך. ויניאסה היא אסטרטגיה לשינוי ווריטי לפרא וריטי ומכאן לגילוי המיימדים העמוקים יותר ולשנוי והשקטה. הפיכת הווריטי לפרא-ווריטי ולבסוף לניר-ווריטי (ללא השתנות)

ובכל זאת מה הופך תנועה סתמית לכאורה למודרה לאסטרטגיה?

אם נחזור מעט אחורנית מטרתינו הייתה לשאול מדוע היוגה או בפרט אשטנגה יוגה מציעה תנועה כאמצעי להשקטת תנודות התודעה: ניסינו להראות שישיבה היא אמצעי פחות יעיל לכך שכן ישיבה פחות מאפשרת גישור פחות תומכת ומאפשר חקירה ממשית של רובדי עומק.

לעומת זאת הוויניאסה השינוי והאסאנות שהן עצירות מודעות, התחלפות, מגע עם השינוי עם הסדר וחוסר הסדר הן – כאשר נעשות כמודרות – מאפשרות חיבור והכרות עם ארגון, עם חווית חוסר הסדר לסדר, אי מודעות למודעות, גסות לעידון או בכלליות להתמרת הווריטי (תנודות התודעה האקראיות) לפראוריטי (תנודות תודעה מודעות ומוסדרות).

עם זאת על מנת שכך יקרה יש להפעיל אמצעים שיקשרו את הויניאסה למודרות כאן נכנסים 3 אלמנטים בסיסיים בכל מעבר ויניאסה:

Crouch

הוא אלמנט של התכוננות של ציפייה של התכווננות לקראת מעשה מודע

Spring

מעבר שינוי טהור ונקי נטול חשיבה ותכנון ברגע הזה, תנועה טהורה וברורה מלווה בביטחון ובמיידיות.

Destination

המקום אליו אנחנו מגיעים ההגעה העצירה המוחלטת.

לכן מדובר כאן בשוני מהותי מתנועה סתמית שבה אנחנו לא מתכננים בהכרח לא מתכווננים לניקיון בשעת הפעולה ולא בהכרח יודעים לאן הגענו ברגע ההגעה.

בויניאסה כמודרה כל מעבר מכיל את 3 השלבים תמיד (אף כי לעתים לא מדובר ב crouch בפועל אלא לאקט יותר פיגורטיבי כמו במעבר מ מסאמאסטיטי להרמת היידים מעלה לדוגמה).

אמצעי נוסף שיהפוך ויניאסה או תנועה סתמית למודרה ולכן לאמצעי לחידוד התודעה ולהשקטת תנועות התודעה או והסדרתן הוא מצב אליו אנחנו שואפים הן בויניאסה והן בהאסנה והוא "היות על סף שיווי המשקל"

Being at the edge of imbalance.

הכוונה היא להמצא תמיד באלמנט של סיכון של חוסר וודאות, הבילבול הגדול של ראיית הקבוע בלא קבוע הא ניסיון לא מודע לנטרל את אלמנט הפחד החשש חוסר הוודאות והסיכון, אך הסיכון תמיד קיים חוסר הוודאות תמיד שם כי הכל משתנה בין אם נרצה או לאו.

לכן אנחנו מוסיפים במודע את אלמנט "ההמצאות על קו שיווי המשקל" את לקיחת הסיכון המחושב בכל וינאסה בכל אסאנה.

כל כך ברור לנו לכאורה כל דבר, איך אנחנו הולכים איך אנחנו יושבים כל אלו מביאים אותנו למצב סטטי אנחנו חוששים לקחת סיכון בתנועה בהשתנות.

להיות במצב של מודעות אמיתית מכיל בו את הסיכון הגדול ביותר שאפשר לקחת: אין ביטחון כלל שם, ולמעשה בשום מקום, אז אנחנו בהכרה שהכל משתנה אנחנו מודעים לסיכון שבכל דבר.

זהו מקום של שינוי של "תנועה ויצירה" בסיכון.

יש לצאת מחוץ לדרכנו כדי למצוא את הסיכון להניח לגוף להימצא על הקצה, בתוך המעבר המודע.

אלמנט נוסף החובר להליכה לקצה הוא הוא טוטליות כוליות שלמה, הכל משתתף בחוויה כולה.

בתרגול יוגה הכל מעורב בהשתנות. גם אזורים וחלקים לא קשורים לכאורה מהווים חלק, לא משאירים אותם בחוץ, מקצות האצבעות ועד קצות האצבעות הכל מעורב.

כל זה נעשה בתוך החזרה הבלתי מסתיימת אך המודעת המשתנה.

כדי להשתמש בויניאסה ביעילות כדי שהיא תהיה מודרה, פתח למודעות, יש לגשת אליה שוב ושוב אך אף פעם לא באותו אופן אף פעם לא באוטומטיות, שכן אז היא הופכת להיות נטולת כל האלמנטים שסקרנו עד כה.

חוזרת להיות תנועה אוטומטית חסרת ערך תרגול סתמי טיפש. החזרה חייבת להיות שונה בכיוון בקצב בהתכוונות הרעיון הוא חזרה ולא חזרתיות.

אנחנו מביאים את עצמנו אל הקצה כדי לראות זאת כניסיון חד וכהתנסות חדשה וכמכלול למעבר הדרגתי מווריטי לפרא וריטי (תנועה מודעת) ואולי לבסוף לנירוריטי (ללא תנועה).

(בהשראת מורי היקר David Garrigues)