בסוטרות 23-26.4 פטנג'לי ממשיך לנסות להבהיר את הקשר בין מבני התפישה השונים: פורושה, צ'יטה והאובייקטים החיצוניים. (כאמור תפישתו של פטנג'לי היא ראליסטית ממש.
פטנג'לי סבור שאובייקטים קיימים כנפרדים אי שם בעולם חיצון והמפגש בינם לבין התודעה המכירה בשיתוף הכרת העל העליונה (פורושה) היא שמכוננת את התפישה הטהורה כפי שאנו שואפים לחוות אותה, אך גם אחראית למצב העכירות המאפיין את הראייה המצויה.
לא לגמרי ברור באיזה מובן פטנג'לי טוען לקיומם של אובייקטים מה מעמדם כנפרדים ומה מצב הקיום שלהם. פטנג'לי לא מרחיב על כך, אלא מניח אינטואיטיבית– שוב כנגד אסכולות בודהיסטיות אשר לא מניחות "חוץ קיים ממשי ומתמשך"- קיום כשל דבר כלשהו בלתי תלוי אונטולוגית (יש) אך לא מתחייב לאופנות בה הארוע או האובייקט קיים.
סוטרה 23.4
המפגש המורכב ביותר בהסבר התפישה של פטנג'לי הוא בין צ'יטה (התודעה) לבין פורושה (העליון או תודעת העל השלמה או המתבונן).
קרי, כיצד מתרחש אותו שיתוף פעולה? – שהוא הפתח למצבי התודעה החריגים והמבוקשים, שאליהם מתכוון תירגול היוגה .
(יש להדגיש כי בניגוד לסמקיה היוגה במפורש עוסקת בתובנה שאינה שכלית לוגית או טקסטואלית, אלא תוצאת התרחשות נפשית עמוקה יותר, חווייתית, תוצאת תרגול מסוים ומכוון אולי בצרוף הבנה שכלית).
בסוטרה 23.4 מתייחס פטנג'לי אל התודעה אל צ'יטה.
התודעה נצבעת (uparaktam). היא נצבעת על ידי האובייקט או הנראה מצד אחד (drs'ya) וגם על ידי הרואה (פורושה – drastr) מצד שני. הוא במובהק מדבר כאן על cittam ולא על פורושה כמושא הדיון.
כאשר הצ'יטה "נצבעת" הן על ידי האובייקט והן על ידי הרואה (פורושה) אז זו יכולה להבין לדעת את כל האובייקטים (את הקיים).
חשוב לזכור כי צ'יטה אינה הרואה אלא מהווה חלק מפרקריטי היא אינה תודעה. היא כלי טיפול במציאות ,היא מכוננת האני ,היא כלי לעיבוד חושים והיא ברובד הגבוה יותר (בודהי) גם הנתיב הישיר ביותר לפורושה (אולי ניתן לדמותה למעין נציג, יועץ, מזכיר אישי מעין מנכ"ל) עם זאת היא אינה מכוננת תודעה היא אינה העצמי.
יתכן ודווקא כאן פטנג'לי מנסה אולי לרמוז לאופנות בה הצ'יטה פוגשת את המציאות לכשהיא מצוידת ברואה ובנראה.
מסתמן כאן אולי קושי מסוים והוא השאלה איך משפיעה פורושה על צ'יטה? לאור זאת שנטען בצורה מובהקת שפורושה איננה משפיעה ישירות במהותה.
פורושה אומנם נוכחת לכשלעצמה, היא מקבלת נתונים, אך לא משפיעה וכמובן שאינה משתנה.
יותר מכך, מטאפיסית ההנחה היא שרק המעודן יכול לתפוס את הפחות מעודן ולא הפוך - מכאן, באיזה מובן צ'יטה מסוגלת לעשות שימוש בנוכחות פורושה לצורך התפישה או העיבוד שלה עצמה?
פטנג'לי מסביר שהצ'יטה הצבועה ברואה ובנראה מסוגלת כעת לדעת. הוא משתמש במושג sarva-artham שמשמעותו For the sake of the whole תרגומים אחרים מדברים על "הבנת אובייקטים" לכן נשאלת השאלה האם מדובר באובייקטים כאוסף או על הכוליות השלמה. אין ספק שמדובר פה בחוויה שלמה כלשהי חוויה מלאה ושלמה, בין עם כאוסף או ככוליות.
הדימוי של אבן חן או קריסטל שקוף הופיע כבר בסוטרה קודמת 41.1 במושג סאמיימה באיחוד השלם של הראיה הרואה והדבר הנראה, כאן חוזר אותו רעיון שוב בצורה שונה אלה שכאן הנצבעת אינה פורושה אלא דווקא הצ'יטה.
עם זאת הדימוי של צביעה או של קבלת צבע או השתקפות מבטא רעיונות שונים: כאשר מדובר בהשתקפות של פורושה הדגש הוא על היותה מסוגלת לקבל כל צבע כאשר נוצרת זהות שלמה (סאמייאמה) – היא בהירה וצלולה ולכן משתקף בה כל דבר והיא לפיכך מסוגלת להכירו בבהירות מלאה. לעומת זאת כאן צ'יטה נצבעת בצבע האובייקט מחד וגם בצבע המודעות הגבוהה השונה ממנה, היא לא משקפת אלא נצבעת ממש ומשני כיוונים. היא לכאורה צוברת אינפורצמיה ולטענת הכתוב – הדבר מאפשר לה את אותה sarvartham תפישה מלאה.
שלושת האלמנטים יחדיו הם המאפשרים את ההכרה האנושית הגבוהה Viveka (המתורגמת כ שיפוט נכון, בהירות, הבחנה, היכולת להבחין בדברים לפי אופיים האמיתי, או ספציפית כאן בין הרוחני לחומרי) לעומת הבורות שהיא כזכור גורם הסבל המרכזי -א-ויידה- ראיה עכורה צרה ושגויה.
סוטרה 24.4
למרות שהתודעה עם אין ספור רשמיה (הווסאנות) התת מודעים, היא קיימת למען מטרה אחרת (מאשר היא עצמה) , מפני שטבעה הוא עבודה או קיום בשיתוף.
למה הכוונה כאן ב"טבעה הוא עבודה בשיתוף" ? התודעה היא מעין "רכז" (center) שדרכו עוברים "החיים" מטבעם. כלומר היא נתיב למרכיבים שונים שעימם היא משתפת פעולה כגון החושים, האובייקטים מהם ניזונים החושים ותפישתם כקיימים, ומאידך גם פורושה (כפי שראינו בסוטרה הקודמת התודעה נצבעת משני צדדיה על ידי רשמים מחד ועל ידי הרואה מאידך). לכן היא עובדת בשיתוף עם כל אלא ועוד.
כל ארוע חיובי או שלילי, נעים או גורם סבל, מותיר בנו וואסאנות (צלקות או חותמים) שמהן ועל פיהם תתנהל האישיות במפגשיה הבאים עם המציאות החיצונית או זו שמגיעה דרך התובנה האני או החושים.
ישנה פה רמיזה כי זו (תודעה) נוצרה לטובת ישות גבוהה יותר לטובת פורושה. ויאסה ממשיל זאת לבית שלא נבנה עבור או לשם עצמו, אלא כדי לשרת את יושביו ודייריו. הוא מורכב מרבדים רבים אך מטרתו איננה הוא עצמו כמובן.
בסוטרה זו מחזיר פטנג'לי את תשומת הלב חזרה לפורושה. גם בתרגול ההמלצה היא לתרגל להפעיל את המכלול ואת על הכלים למען התודעה המתבוננת, כפי שאמר קרישנה לארג'ונה בבהגוודגיטא "עשה את פעולותיך למעני...", כך לכאורה "אומרת " גם פורושה לצ'יטה.
סוטרה 25.4
עבור מי שמבחין בהבדל (שבין פורושה לפרקריטי או ביתר פרוט לסטווה) עבורו ההירהור אודות האני הסתיים.
סוטרה 25.4 רומזת לנו על תחילת הדיון בתכלית האחרונה או בשלבים המסיימים של תהליך הזיכוך וההתמרה.
במצב האולטימטיבי בו היוגי סיים את מסעו בגילוי העצמי והבחין בשוני המהותי שבין מצבי הקיום הרגילים העיסוק בעולם המוכר, לבין ההבחנה המבדלת שבין פורושה לפרקריטי.
במצב זה חל שינוי מהותי אצל האדם, בתובנתו, בתחומי העניין שלו, ובמצבו הנפשי והרוחני. הסוטרות מכאן ועד סיום הטקסט כולו יעסקו ברבדים שונים אלו.
למעשה אפשר להבחין בשלושה רבדים אצל האדם. ויואסה מסביר – לתפיסתו – שמי שחווה תרגול יוגה בעברו (וויאסה כמובן מתייחס לגלגולים קודמים על פי המסורת אך כמובן לא צריך להניח הנחה מטאפיסית ולהאמין בכך בהכרח) יש בו נטייה טבעית - גם לאחר מכן, לעסוק בהמשך סלילת הדרך, באמצעות היוגה.
לתפיסתו - התרגול בעבר "זרע זכרונות חבויים" (סאמקארות, ווארנות, וואסאנות) אשר האדם יחזור ויתקל בהן ובאופן טבעי, וימשך אליהן. משיכה זו יוצרת את הצורך הפנימי, החיבור המחודש לעיסוק בחקירת העצמי.
(*גם בנו יש מעין זיכרון קולקטיבי כלשהו או נטייה מולדת להעדיף עיסוקים שיקראו אינטרוברטיים או להבדיל עיסוקים שהם יותר אקסטרוברטיים – או במילים אחרות נטייה לחקירה על מהות עצמנו והמפגש שלנו פנימה עם העולם לעומת מצב אצל אחרים של התבוננות מלאה החוצה כאשר הקשר אני - עולם, אינו נוגע לתהליכים פנימיים אלא יותר למידיות של המפגש "על פני השטח".)
הסוטרה מניחה כבר שההבחנה בין SATTVA או PRAKRITI ל PURUSHA מתרחשת רק אצל האינטרוברטיים או אצל אלו המתעניינים או אף כמהים להתעמקות ב"היות עצמי". אצל אלו עולות מיני שאלות – כך טוען וויאסא – שאלות כגון:
"מי אני?", "מי הייתי בעברי?", "מה משמעות החיים האלה עבורי או בכלל?" וכיוצא באלו.
עם זאת כאשר נוצרת ההבחנה, (VIVEKA) כלומר מגיעה ההכרה לגבי מהות העצמי (PURUSHA), אזי כמובן העיסוק הזה ההתעמקות בעצמי - חדלה להיות רלוונטית שכן השאלות כולן מגיעות לכלל פתרון.
בתוך ובמהלך התרגול שלנו עולה הסוגיה, באיזו רמה עלינו לעסוק בשאלת ההבחנה ממש. סוטרה 7.1 היא משמעותית באשר היא מפרשת לנו את 3 הדרכים בהן אדם משיג ידע נכון – ההיקש הלוגי, המקור המהימן, וההתנסות הישירה - כאשר ההעדפה היא כמובן לדרך האחרונה, להתנסות הישירה.
עם זאת כמובן שלעתים אנחנו נדרשים גם להיקש ובפרט להכוונה ממקור מוסמך על מנת להבין מנין לרכוש את ההתנסות האישית הנכונה וכיצד. זהו חלק ממקור עוצמתן וערכן.
עד כמה התרגול אם נעשה במדויק וכולל את כל האלמנטים הבונים תרגול מוצלח מהווה בפני עצמו התנסות ישירה? או האם יש להחזיק ברקע עיבוד ועשייה מנטלית מכוונת?
סוטרות 42-44.1 מדברת על המעבר מויטרקה לויצ'ארה בהקשר לסמהאדי. כלומר ממקום בו אנחנו עושים שימוש בדבור חיצוני או פנימי ולתוך שלב מתקדם יותר ויצ'ארא בו נותרת עבודה מתוך סאמקארות ווארנות שהיא נטולת דיבור (או פחותה לכל הפחות) ויונקת מתוך זכרונות וסימנים פנימיים – עבודת עומק אישית יותר ופחות וורבלית.
סוטרה 26.4
בשלב זה הצ'יטה נוטה אל ואחר ההבחנה (VIVEKA), ונוהה\ נישאת אל העצמאות (חרות לבדיות – KAIVALYA).
ההבחנה אם כן מביאה את התודעה אל מה שיחשב כמחוז חפצה עם הבנת הנבדלות.
למושג Kaivalya יש תירגומים שונים, קשה מאוד להבין בפועל למה הטקסט התכוון.
המושג מופיע פעם נוספת בסוטרה 34.4 האחרונה ביוגה סוטרה. נאמר בה שKaivalya היא למעשה חזרה של מצבי החומר (הגונות) למקורם או למצבם הפוטנציאלי (כפי שהיו במולא-פראקריטי). בשורש הראשוני והקדום של פראקריטי טרם התפשטותו לצורות העולם.
אם כך למעשה לפי הגדרת הכתוב Kaivalya איננה כלל מצב עניינים של פורושה אלא מצב של פראקריטי, חזרה שלו לקדמותו בהגדרתו ככזה – ללא פעולת הגונות, ללא מנוע הבריאה והקיימות.
במילון הסנסקריטי Kaivalya מקבלת משמעויות רבות ושונות:
1. leading to eternal happiness or emancipation
2. detachment of the soul from matter or further transmigrations
3. Isolation
4.Beatitude
5. Abstraction
6. Absolute beauty
7. identification with the supreme spirit
8. Detachment from all other connections
Comments